<h1>ספר החינוך מצוה תקט"ז</h1>
<h2>דף צ:</h2>
שנצטוינו לשמוע בקול כל נביא מהנביאים בכל מה שיצונו, ואפילו יצוה אותנו לעשות בהיפך מצוה אחת מן המצות או אפילו הרבה מהם לפי שעה חוץ מעבודה זרה שומעין לו, כי באמת אחר שהוא נביא אמת כל כוונותיו לטובה, וכל אשר יעשה הוא עושה לחזק הדת ולהאמין בשם ברוך הוא, ועל זה נאמר [דברים י"ח] נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך יי' אלהיך אליו תשמעון, וכן אמרו בספרי אליו תשמעון אפילו יאמר לך לעבור על אחת מן המצות לפי שעה שמע לו. משרשי המצוה לפי שתכלית מעלת האדם היא השגת הנבואה ואין לו לבן אדם בעולמו אמתת ידיעה בדברים כאמתת ידיעתו בנבואה שהיא הידיעה שאין אחריה פקפוק, כי היא תבא ממעיין האמת, ומעטים מבני העולם זוכים בה ועולים אליה, כי הסולם גדול מאד, רגלו בארץ וראשו מגיע השמימה, ומי זה האיש ירא השם יזכה ויעלה בהר יי' ויקום במקום קדשו, אחד מאלפי רבבות אנשים הוא המשיג למעלה זו, ובדור שראוי לכך, על כן צותנו התורה כי בהגיע איש אחד בדור אל המעלה הזאת ויהיה ידוע אצלינו בעניינו ובכושר מעשהו כי נאמן לנביא שנשמע אליו בכל אשר יצוה, כי הוא היודע דרך האמת וידריכנו בו ולא נשא נפשינו להמרות פיו ולחלוק עמו, כי המחלוקת עליו בשום דבר הוא טעות גמור וחסרון ידיעת האמת. דיני המצוה מבוארים בסוף סנהדרין [פרק הנחנקין]. ונוהגת מצוה זו בזכרים ונקבות בכל זמן שימצא נביא בינינו, ועובר על זה ולא ישמע אליו חייב מיתה בידי שמים, וכמו שכתוב [שם] והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי הנביא ההוא וגו' אנכי אדרוש מעמו. ואמרו חכמינו זכרונם לברכה בסנהדרין [פ"ט ע"א] שלשה מיתתן בידי שמים, העובר על דברי נביא, ונביא שעבר על דברי עצמו, והכובש נבואתו, וכל זה במשמע הכתוב, שאמר אשר לא ישמע וגומר, ואמרו זכרונם לברכה קרי ביה לא יִש0מַע לא יַשְמִיעַ.
